התכנית האמיתית

זה נכון שאומרים שאתה לא יודע עם מי אתה באמת מתחתן עד שאתה מתגרש, אבל זה לא היה נכון במקרה של נעמה. היא ידעה ועוד איך. כחודש לפני החתונה הבינה איך היא נפלה בבחירת בן זוג לחיים שלה. בכל זאת היא בחרה להתקדם עם זה ולהתחתן. זה היה שילוב של הריון מתקדם, הרצון לעזוב כבר את בית הוריה, מבוכה וחוסר התמודדות עם השלכות ביטול החתונה ומעבר לכל זה, זיק קטן של אמונה שהדברים עוד יכולים להשתפר לטובה אחרי החופה.

אני רק יכול לתאר לעצמי כמה סיבוכים זה מביא לחיים, כאשר בן זוג לא מתאים נכנס אליהם. זה היה קטן על נעמה אם מדובר היה רק במישהו לא אידיאלי. את זה היא "אוכלת" בלי מלח. היא פשוט לא הבינה כמה שפל ושטני שי יכול היה להיות. זה התחיל מפרזנטציה מאד מפוארת שהוא נתן בשלב ההיכרות שלהם, שלאחר מכן התמוססו במציאות די עלובה. היא הבינה שהוא והאמת הם שני דברים שונים. אז, בטיפשותה, זה החמיא לה במידה מסוימת כי חשבה שהוא סה"כ הופך עולמות כדי לכבוש את ליבה. אחרי שנכנסה להיריון הוא החל להסיר עוד ועוד מסכות שהוא שם על עצמו, וחשף בפניה את פרצופו האמיתי, וזה היה קשה לעיכול. הבחור היה רע, מדכא ומשפיל, והכל היה עטוף במין אריזה סבוכה של צדקנות. הוא ידע לתעתע בה בצורה כזאת, שמציגה את הדברים כאילו יש משהו בדבריו או הסבר הגיוני למה הוא מתנהג ככה. בהתחלה זה בלבל אותה מאד, אבל מהר מאד הבינה שהוא פשוט כזה, אבל היה מאוחר מדי בשבילה והיא לא יכלה להחזיר את הגלגל אחורנית.

הרבה כסף במזומן
היום היא מבינה ששי בסה"כ רצה להיות כבר אבא. היא לא חושבת שהוא אהב אותה באמת אי פעם, אלא ראה בה לא יותר מאשר פונדקאית טובה כדי להביא איתה לעולם את דור ההמשך של עצמו. זה נשמע עצוב וקיצוני אבל ככה הרגישה, ושי לא טרח מעולם להראות לה משהו אחר חוץ מזה. עובדה שהוא לא ניסה לעצור אותה, כאשר החליטה לעזוב אותו ולשכור דירה משלה, והם גרים בנפרד מזה מספר שבועות. הגירושים שלהם לא אמורים להיות מסובכים בכלל בעיקר בגלל שהם לא הספיקו לצבור רכוש בזמן הקצר שחיו יחד. הכתובה לא עניינה את נעמה, גם כי היא יודעת שאין לה עילה מוכחת לתבוע אותה, וגם מהייעוץ המשפטי שקיבלה, נאמר לה שבית הדין הרבני לא ממהר להכריע תשלום עבור תקופת נישואין כה קצרה. בכל זאת הגיעה אלי, כי האמינה ששי יעשה לה חיים קשים. אם יש משהו שהיא למדה ממנו, שהוא תמיד יעדיף מלחמה מאשר הסכם.

מה שעניין את נעמה זאת הפעילות העסקית שלו. היא רוצה שיקבעו לה מזונות מספיק הולמים עבור הילד שלה. שי אמנם שכיר קבוע, ויחד עם זאת היא יודעת בוודאות שהוא עושה הרבה כסף במזומן מעבודות אחרות. היא רצתה להוכיח את זה, כדי להעריך כלכלית את גובה השכר שלו מה שיבסס את התשלום שעתיד להגיע ממנו. תכנית לא רעה בפני עצמה.
היתרון הבולט עם שי היה שעות העבודה שלו, מה שאפשר לי לחכות לו לקראת שעת הסיום. כמו שעון שוויצרי, ראיתי אותו יוצא מהעבודה בזמן, עובר דרך הבית שלו ויוצא משם עם בגדים פשוטים כנראה כדי להמשיך לעוד לקוח מזדמן ולשפץ לו משהו בדירתו. נעמה אמרה לי לא פעם שיש לו ידי זהב. יחסי אנוש אפסיים אבל כל מה שהוא נוגע בו בידיים הופך לזהב.

משמורת מלאה
ככה התחקיתי אחריו במשך כמה ימים. כל פעם שי לקח אותי לכתובת אחרת, ולעבודה אחרת שהוא עושה שם. "תגידי" שאלתי את נעמה "מתי הוא נפגש עם הילד אם הוא עובד כל יום?" . נעמה לא הקדישה לזה מחשבה בכלל. כל מה שהיא יודעת שאמא של שי מוציאה את הילד מהפעוטון, ותמיד חשבה ששי אוסף אותו ממנה. הסתבר לנו שלא. בכל אופן, סיפרתי לנעמה שהתקשרתי למשפחות ששי ביצע שם עבודות שיפוץ, כדי להוציא מהם הודאה כלשהיא על העבודה שלו. מטרת התיק הושגה ואת החלק שלי סיימתי.

"אתה לא מאמין…" נעמה התקשרה אלי נסערת כחודשיים לאחר שסיימנו "הוא הגיש תביעה למשמורת מלאה על הילד". עד כמה שזה נשמע הזוי, זה לא כל כך הפתיע פתאום. כבר בהתחלה אמרה שמאז ומתמיד הוא רק רצה להיות אבא ולא באמת אהב אותה, אז מה הפליאה?! מצד שני, הבנתי למה היא נסערת. הוא כתב עליה דברים נוראיים, ובעצם הטיל דופי ביכולת שלה להיות אמא. אם היא חשבה שכל מה שיש להם לריב זה על גובה המזונות, הרי ששי כנראה תכנן משהו שונה, והוא לא רוצה לשלם בכלל ולטפל בעצמו בילד. נעמה הבינה משפטית שאין סיכוי רב שדבר כזה יכול לקרות, ויחד עם זאת, היא ידעה שבקלות הוא יוכל לקבל משמורת משותפת, זאת כנראה התכנית האמיתית גם.

חיכינו עד לדיון ההוכחות של המשפט שלהם. זה היה השלב שנעמה הייתה צריכה להמחיש לבית משפט שכל עניינו של שי הם כספיים, ולא טובת הילד מול עיניו. מעבר לזה שהוא עובד כל יום וכל היום, הרי שגם שהוא אמור להיות עם הילד, הוא משאיר את הטיפול לאמא שלו, ורק בא בסוף היום להשכיב אותו לישון או להחזיר אותו לבית של נעמה. יצא שבאתי לחקור על משהו אחד, ונסיבות המקרה הובילו אותי למסקנות על משהו אחר. זה היה כל כך בולט בחקירה שלנו, שקל היה לשכנע את השופט על זה. עוד ניסיון מדכא סוכל בהצלחה.

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.