שתי פרידות מחלקים של חיי

ה"מא" סגר תקופה עבור רבים רבים

שלושה חברים, עופר, צחי ויקי – פרצו דרך והקימו ביסטרו-בר ברחוב הרצל, סמוך למכון ויצמן. המקום הפך למקום המפגש של רבים. איך אומרים היום, "גדלנו על המקום". אוכל טוב, אווירה של בית ולקוחות מיוחדים.

הרבה ערבים של שיחות נפש היו לי במא עם יקי. שיחות לתוך הלילה, יותר נכון לתוך שעות הבוקר המוקדמות. הרבה נושאים משותפים יש לנו: "הפועל" תל אביב, תנועת העבודה, רחובות, בחירות מוניציפליות, בחירות ארציות.

חגגנו במא אירועים משפחתיים, מסיבות ומפגשים. עם השנים, עם השסע העמוק שנפער בחברה שלנו – היינו יכולים למצוא במא מקום מפלט לאנשים "מאותו צד".   שם הרגשנו תמיד בבית.

פגישה מלפני 9 שנים

בימים אלה, כשהפוליטיקה חוזרת לככב, אזכיר פגישה אחת שנחרתה בזיכרוני. הרצל טובלי, שהיה ראש "קדימה" ברחובות (זוכרים שהיה פעם דבר כזה?) נהג להזמין למא פוליטיקאים בכירים. פגישה אחת אינטימית ומצומצמת הייתה עם דן חלוץ, הרמטכ"ל לשעבר. שאלתי אותו- איך קרה ששניים מאותו מושב קטן (חגור) הפכו להיות רמטכ"לים באותה תקופה (אשכנזי וחלוץ).

והוא ענה: "זו תוצאה של מערכת החינוך המיוחדת שהייתה לנו". והפליג בשבחו של מנהל בית הספר שלהם. במוצ"ש לפני שבוע היה הערב האחרון של המא. באו החברים. העלו זיכרונות. היה נוסטלגי ובעיקר עצוב. עצוב על תקופה שחלפה. נאחל לצחי וליקי הצלחה בפרק החדש של חייהם ונזכור את המא כחלק מחיינו.

15 שנים של שינויים

בסמיכות זמנים לסגירת המא פרשה גלית גנדלמן מעריכת "גל גפן". לאחר 15 שנים. גם גלית הפכה לחלק מחיי. בתחילת דרכה כעורכת הערתי לה על נושא מסוים שנכתב, "למה שלא תכתוב מאמר דעה"? שאלה אותי, ומאז, כן 15 שנה, אני כותב בקביעות את הטור שלי "זו דעתי".

מידי יום שלישי שולח את הטור שלי, מידי יום שלישי גלית מגיבה. הקהל הראשון. כמעט תמיד מפרגנת. לעתים מבקשת סימוכין ואסמכתאות.  כ-650 טורים כתבתי. פעם אחת בלבד צנזרו אותי. הנושא היה ביקורת על מערכת המשפט. זה היה לפני שנים. דעתי לא השתנתה. גם נושא זה מאד רלוונטי היום. אבל אין זה אומר כלום על פרשות ביבי.

וגלית, אשר, לדבריה "פורשת כנפיים אל האופק של חיי" – ברכות לפרק החדש. גם את היית חלק מחיי בשנים האחרונות.