"כי תישא", קוצר רוח ועבודה זרה

לאחר שנבין איך ישראל חטא, שוב אנו ניצבים בפני שאלה גדולה. מדוע בהתחלה מול הקב"ה נותן משה גיבוי מלא לעם ישראל ואילו אחרי שיורד מהר סיני ממהר לקחת את שבט לוי , לשלוף חרבות ולהרוג כשלשת אלפים איש?

לפי רש"י מדובר בחטא של הנספחים לישראל, אותם "ערב רב" שחטאו בעבודה זרה, והם השפיעו על שאר ישראל. לאהרון לא נותר אלא לנסות למשוך זמן עד שיחזור משה, וזאת ניסה לעשות באמצעות איסוף התכשיטים והכנת העגל.

לפי הרמב"ן, עם ישראל היה "שבוי" תחת מנהיגותו של משה. כאשר משה בושש לבא חיפשו תחליף למנהיג. על רקע זה הלכו לאהרון, כאשר אהרון לא מסכים, נגררים למנהיגות של העגל. ברור שהמפרשים רוצים ללמד סנגוריה על ישראל אך בפירושים השונים נותרים לטעמי חורים גדולים. אם חטאו רק הערב רב למה משה מופתע ושובר את הלוחות, הרי ה' כבר בישר לו זאת ומשה התפלל על ישראל. אם חיפשו מנהיג חליפי למשה, מדוע משה הורג 3,000 איש מהערב רב?

אם אמנם רצו להגשים את הקב״ה בניגוד לציווי ה', מדוע סולח הקב"ה לישראל ומעניש רק את החוטאים האקטיביים?

מפשט הפסוקים ניתן להסביר את מהלך החטא באופן שמשלב את הפירושים.

משה שומע מהקב״ה לקראת ירידתו מהר סיני , שה"ערב רב" חוטא ומחטיא את עם ישראל ״כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים. סרו מהר מן הדרך אשר ציויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". מי ששיחת הוא לא כלל עם ישראל אלא "עמך" אותו ציבור שהוסיף משה לישראל על דעת עצמו. הם כדברי רש״י רצו באמת לעבוד עבודה זרה ולהחטיא את כלל ישראל. משה מבין זאת ומתפלל לפני ה׳ עד להעברת הגזרה.

כשמשה מגיע למחנה עם יהושע, הוא מגלה שבמקביל לערב רב שעובד עבודת אלילים, העם כולו חטא בכך שמחפש מנהיגות חדשה.

משה רואה כי זה לא בקצה העם. גם הציבור כולו בחוסר הסבלנות ובקוצר הרוח מחפש מנהיגות חדשה ומוכן לשכוח הכל. חיבור של ערב רב הקורא לעבודת אלילים, ללא מנהיגות שתעצור אותו ופסיביות של כלל הציבור עלולים להביא לחטא של כלל העם בעבודת אלילים.

משה מגייס את בני שבט לוי שלא חטאו, הורג שלשת אלפים מהערב רב החוטאים, ומצליח לעצור את ישראל בטרם יחטאו כולם בעבודה זרה, אך זאת במחיר שבירת הלוחות.