סכסוך השכנים עלה ביוקר

רונן דמארי

מפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בראשון לציון עולה כי התובעים הם בני זוג שעברו להתגורר בשכירות בדירת גג של בניין מגורים בן ארבע דירות בלבד.

זמן קצר לאחר שעברו לבניין, בסביבות חודש אוגוסט 2016, כבר החלו להתגלע מחלוקות וסכסוכים בין הצדדים, במסגרתם הוגשו מספר תלונות הדדיות והליכים משפטיים שונים. במסגרת התביעה, טענו בני הזוג כי בעלי הדירה המשמשים כועד הבית מתנכלים להם ועוולו כלפיהם בשורה ארוכה של מקרים והוציאו את דיבתם.

הם ביקשו לקבל פיצוי בסך של 410,000 שקלים.

"התמונה הברורה שעלתה מן העדויות והראיות שהוצגו לפניי, הייתה תמונה עגומה של שכן – התובע – אשר מטיל חיתתו על שכניו, עושה ככל העולה על רוחו, ומתעלם לחלוטין מזכויותיהם וצרכיהם, ותביעתו לפניי הייתה כזעקת הקוזאק הנגזל"

במסגרת כתב ההגנה והתביעה שכנגד, טענו ועד הבית, כי התובע הוא זה שנוהג כלפיהם בבריונות כמעט מהיום שעבר לבניין, עוול כלפיהם בעוולות שונות וירד לחייהם, עד כדי כך שנאלצו, במהלך ניהול ההליך, לעזוב את הבניין בו התגוררו שנים לא מעטות.

תחילת הסכסוך בין הצדדים, באירוע שאירע בסביבות אמצע חודש אוגוסט, לאחר שהתרחשה סתימה בביוב של הבית המשותף. לטענת התובע, הנתבעים העלילו עליו כי הוא אחראי לסתימה, בעוד הנתבעים טענו, כי הנתבע פנה אל התובע בנימוס – כפי שפנה אל כל יתר דיירי הבניין – וביקשו להימנע מהשלכת מגבונים לאסלה, אשר גורמת לסתימת הביוב. או אז, טען הנתבע, כי זכה למטח קללות ואיומים מצד התובע, ובהמשך הסלימה התנהגותו, תוך הפרה מתמשכת של כללי ההתנהגות בבניין, אי תשלום ועד בית, פגיעה בשלוות החיים בבניין, והתנהלות בריונית מאיימת ואלימה כלפי הדיירים האחרים וכלפי הנתבעים בפרט.

השופטת כרמית בן אליעזר עיינה במסמכים, בסרטונים ובתמונות הרבות שהוגשו מטעם הצדדים, והתרשמה מן העדויות שהובאו לפניה בטרם החליטה לדחות את התביעה ולקבל חלקית את התביעה שהגיש ועד הבית.

בפסק הדין נאמר בין היתר: "שוכנעתי, כי דין תביעתם של בני הזוג להידחות, ולא זו בלבד אלא ששוכנעתי כי אכן התובע הוא שנהג בבריונות והתנכל באופן שיטתי ומתמשך כלפי ועד הבית, באופן המצדיק קבלת התביעה שכנגד לפחות באופן חלקי.

בהקשר זה יצוין, כי מעבר להתרשמותי הבלתי אמצעית מן העדים שהעידו לפניי, נתמכה עדותם של הנתבעים בתמונות וסרטונים, במסגרתם תיעדו, במספר רב של הזדמנויות את מעשי התובע כלפיהם ובכלל. מצאתי באופן ברור וחד משמעי להעדיף את עדויות הנתבעים, על פני עדויות התובעים.

בעדויות הנתבעים ניכר, כי אף שאינם מתגוררים עוד בבניין מזה חודשים, ניכר עדיין הרושם העז שהתנהלותו של התובע כלפיהם הותירה עליהם והם העידו על הדברים מדם לבם. הוא הדין לגבי עדותו של עד נוסף, אשר עדיין מתגורר בבניין.

התמונה הברורה שעלתה מן העדויות והראיות שהוצגו לפניי, הייתה תמונה עגומה של שכן – התובע – אשר מטיל חיתתו על שכניו, עושה ככל העולה על רוחו, ומתעלם לחלוטין מזכויותיהם וצרכיהם, ותביעתו לפניי הייתה כזעקת הקוזאק הנגזל".

בין היתר השופטת דחתה את טענתו של התובע כי ננשך על ידי כלבם של הנתבעים, כמו את טענתם כי הנתבעים אחראים לכך שפקחים של עיריית רחובות ביקרו בביתם בעקבות סתימה בביוב וכי הנתבעים דיווחו על כך שהתובעים משתמשים בסמים.

סוף דבר, השופטת דחתה כאמור את התביעה וקיבלה חלקית את התביעה שכנגד, היא חייבה את בני הזוג לשלם לנתבעים סכום של 30,000 שקלים.

בנוסף החליטה השופטת לחייב את התובעים בהוצאות משפט בסך של 45,000 שקלים בהתאם לסכום ששילמו כשכר טרחה לעו"ד שייצג אותם בהליך המשפטי.

בסך הכל יפצו השכנים התובעים את הנתבעים בסכום של 75,000 שקלים.